איך מצלמים קהילה? סרט תדמית לאגף העסקים של עיריית ראשון לציון

יש דברים שאי אפשר לצלם ישירות.
לא את הבדידות של בעל עסק ב-2 בלילה מול גיליון אקסל שלא מסתדר.
ולא את הרגע שהוא מבין שיש לו למי לפנות.

את זה בדיוק ביקשו מאיתנו לצלם.

הפרויקט: סרט תדמית לרשות מקומית, ספציפית לאגף קידום העסקים של עיריית ראשון לציון. יחידה ייעודית שהוקמה כדי להיות הבית לבעלי העסקים בעיר.
23,000 עסקים רשומים. רובם קטנים. רובם מרגישים לבד.

עיר של 23,000 עסקים, ואתה לבד במערכה

השאלה שהנחתה אותנו בתחקיר: מה בעל עסק קטן בראשון לציון באמת צריך?

התשובה שחזרה שוב ושוב לא הייתה "עוד קורס שיווק".
היא הייתה: מישהו שיקשיב.

אחת המרואיינות שלנו, איילת, נטורפתית ובעלת עסק:
"כל אישה עצמאית מחפשת קהילתיות. אותו מקום, אותן נשים, לוקאלי."

שובל, מקעקעת צעירה ובעלת עסק:
"היה לי חסר מקום לשאול שאלות. ליווי מקצועי. תפתחי עסק רק בשביל לבוא."

שני ציטוטים שונים לגמרי. אותו כאב.

מה צריך לצלם כשהמוצר הוא קהילה

הפיתוי בפרויקטים כאלה הוא לצלם את השירותים: הסדנאות, הקורסים, הרצאות ה-AI.
כל אלה אמנם חשובים, אבל לא הם מה שגורם למישהו לקום ולהגיד לחבר:
"אתה חייב להצטרף לזה."

מה שגורם לזה, הוא הרגש.
ראש העיר רז קינסטליך ניסח את זה כך:
"יש 23,000 עסקים בראשון לציון. מאחורי כל אחד, אדם, משפחה, חלום."

אז בנינו את הסרט סביב האנשים. לא סביב התכנית.

כתבת שטח בין שעוני זהב לסטודיו קעקועים

יצאנו לשלושה ימי צילום. בשטח, לא באולפן.

מפגש נשות עסקים בטרקלין 1883. נטוורקינג אמיתי, לא מבוים.
חנות שעונים ותכשיטים בסינמה סיטי, בעל עסק שחזר ממילואים ובנה מחדש.
סטודיו קעקועים של בחורה צעירה שגילתה שהעירייה יכולה להיות שותפה שלה.

איתי מור, בעל רשת "More Time" ומילואימניק, אמר את אחד הדברים הכי חדים בכל הסרט:
"הפחד הכי גדול של כל עצמאי במילואים זה לחזור ולגלות שהעסק קרס. באגף העסקים הרגשתי שיש לי גב."

מה שמייחד סרט תדמית לרשות מקומית

בסרט מסחרי רגיל, הלקוח הוא גוף אחד.
בסרט לרשות מקומית, הלקוח הוא כולם בבת אחת: בעלי עסקים, תושבים, ראש העיר, מנהלת האגף, אישה שפתחה עסק לפני חודש.

זה מאלץ אותך לכתוב סרט שמדבר עם כולם.
ומגלים שמה שמדבר עם כולם זה לא השירות. זה ההרגשה שמישהו דאג.

הרי זו הסיבה שראשון לציון הקימה אגף שכזה מלכתחילה.
איריס ארונין, מנהלת מינהל קהילה, אמרה את זה ישר:
"אגף העסקים נולד מתוך ההבנה שעסק קטן צריך בית, לא רק חוקים."

כמה עקרונות שלקחנו מהפרויקט הזה

כמה דברים שגילינו בדרך, שישנו גם את האופן שאנחנו עובדים על פרויקטים אחרים:

• הקהל האמיתי לא תמיד מי שנראה בסרט: הסרט מדבר עם בעלי עסקים, אבל גם בונה אמון עם תושבים ושותפים
• הציטוטים הכי טובים מגיעים אחרי שהמצלמה כבר שם קצת: שובל, המקעקעת, פתחה רק כשהרגישה שמקשיבים
• לצלם בשטח, לא לסגור באולפן: הנטוורקינג האמיתי, החנות עם הסחורה, זה מה שמוכיח שמדברים אמת
• מספרים נותנים ביטחון, סיפורים נותנים חיבור: 23,000 עסקים, 2,000 משתתפים, ועדיין, הסרט הסתיים על ציטוט אנושי

ויש לכם ארגון שעושה דברים שקשה להסביר?

אם אתם עובדים בעירייה, עמותה, או כל גוף שנותן ערך שקשה למדוד, כנראה שאתם יודעים את ההרגשה הזו:
"אנחנו עושים דברים מדהימים, אבל קשה לנו לספר עליהם."

שאלה אחת שתעזור לכם להתחיל:
מי האדם שחייו השתנו בגלל מה שאתם עושים?

כי את הסיפור שלו, אנחנו יודעים לצלם.